שימוש מעורב ספירה סילבה, הממוקם ברצועת החוף המחודשת של וויליאמסבורג, מציג חזון לעתיד תוסס ומודע אקולוגית באמצעות שילוב הטבע עם האורבניזם. בניגוד לבנייני עץ מסורתיים, הפרויקט מנצל פאנלי CLT מפותלים הן לאסתטיקה והן ליעילות. החללים הפנימיים משתנים בין הקומות ומציעים תצורות גמישות ופריסות ניתנות להתאמה. ספירה סילבה מאתגר את עיצוב גורדי השחקים המסורתי, מטפח אווירה מזמינה ומקדם חיים עירוניים בני קיימא.
כורסת טרקלין כיסא סמפואה משלב השראה מסורתית עם פונקציונליות מודרנית. בהשראת החשבונייה היפנית סורובאן, הוא כולל משענת גב עם חרוזים נעים המציעים גם מעורבות מישושית וגם אפקט עיסוי עדין. החרוזים, המותקנים על מוטות נירוסטה והמוחזקים במסגרות עץ כפוף גמישות, נעים עם גוף המשתמש. עשוי מלוחות עץ מלא מצטלבים, העיצוב מאזן בין אסתטיקה מובנית לעמידות, ומבטיח יציבות, סטייל ואינטראקציה מזמינה עם המשתמש.
בית מגורים בית מגורים פיסולי שחור זה תוכנן באזור מגורים שקט בטוקיו. המגרש צר בכניסה ומתארך לכיוון החלק האחורי, ויוצר צורה מוארכת ורזה. תוך עמידה בתקנות האדריכלות היפניות, כגון תקנות הצללה על קרקעות שכנות והגבלות גובה הבניין, התכנון שואף ליצור חללים דינמיים המנצלים את צורת המגרש המוארכת. הגישה למבנה מאופיינת בקיר שחור מונוליטי המשולב באדריכלות, מה שהופך את המראה החיצוני למרשים, בעוד המדרגות הקונזוליות המובילות לכניסה מעשירות את הרצף המרחבי.
כורסת טרקלין בעוד העולם מתמודד עם דלדול מהיר של משאבים טבעיים, מעצבים עכשוויים מתמקדים יותר ויותר בחקר חומרים בר-קיימא. דוגמה אחת כזו היא כיסא Mua Lau, השואב השראה מחטיף טייוואני אהוב הידוע במרקם הייחודי שלו של קליפה פריכה ופנים רך ולעיס. הישיבה בכיסא זה דומה להיות מועבר אל יער במבוק שליו, כשבריזה עדינה נושבת על הגוף ומטפחת קשר עמוק יותר עם הטבע.
אופניים זהו קונספט של אופני טריאתלון המיועדים אך ורק לספורטאים מקצועיים. השרירות של הלוחם הספרדי האוניברסלי בנויה מסיבי פחמן מהדור האחרון. מתחת למסגרת הפחמן ניתן להבחין בקלות בגוף השרירי של שוורי מיורה ובטכנולוגיות המתקדמות ביותר בתעשיית האופניים, תוך הדגשת הקווים החדים של העיצוב והקו המקצועי של המסגרת. פיתוח אב הטיפוס של האופניים בוצע על ידי סטודיו עיצוב בולגרי.
זהות חזותית לתערוכה מערכת הזהות החזותית לשנת 2024 עבור בית הספר לעיצוב חזותי באקדמיה לאמנויות יפות של גואנגג'ו הופכת דגלים טקסיים לארכיטקטורות ראשוניות של ספקולציה עיצובית. באמצעות ניצול הדיאלקטיקה המובנית של הדגל, המשמש בו-זמנית כתחנות עגינה אידיאולוגיות לחזון קולקטיבי וכאינקובטורים ספקולטיביים לחתרנות דיסציפלינרית, מסגרת זו ממקמת מחדש את GAFA כצומת גנרטיבי בתוך האבולוציה האפיסטמית של העיצוב הגלובלי.