סטודיו לקונספט לייף סטייל בבחינת תפיסת העיצוב של "Industrial Glam", מגרש חנות זה מחולק למעשה לשני אזורי ליבה (Design Studio & Showroom). ככזה, המאמצים מתמקדים בהרמוניה של מבחר רחב של אלמנטים עיצוביים מנוגדים ביותר כדי לייצר חלל זוהר ומתוחכם במיוחד שמושך את תשומת הלב למוקדים חזותיים ייחודיים ברחבי מגרש החנות. במקביל, שולבו דלתות מתקפלות עם מסגרת מתכת על מנת לספק הפרדה ברורה בין אולם התצוגה לחלל הסטודיו תוך שמירה על שלמות הקונספט העיצובי הנעלה הזה.

מגורים דו-משפחתיים מהופנט מהסביבה הירוק השופע שלו, המעצב הגה סגנון חיים בהשראת הטבע הכולל גוונים ניטרליים עכשוויים ומרקמי עץ חמים כדי להאיר את המראה הכללי תוך הדגשת הפתיחות של אדריכלות הפנים שלו. באופן כללי, השילוב של ריהוט ופריסה מודרניים מספקים את התפאורה המושלמת לבית נעים באקלים טרופי.

קולאז' תמונות הקולאז' הזה מגלם את עקרונות העיצוב של איזון והרמוניה. כל יד המקיפה את האישה מעצימה את קיומן של האחרות, והעיצוב הכללי יאבד את הקוהרנטיות שלו אם יד כלשהי הייתה מוטעית או נעדרת. האישה והידיים השונות סביבה נתפסו כעיצוב מאוחד. בשל ההבדלים בגודל, בהירות ובצבע בין חומרי המקור, כל יד שונתה בנפרד כדי ליצור מראה עקבי. כפי שמציעה כותרתה, יצירת אמנות זו מבטאת היררכיה עיצובית המדגישה שוויון.

אנימציה של Tvc הדמיון של ילדים הוא תמיד אינסופי להפליא. לכן, מבחינת ביטוי, מעצבים גם מערבבים מדיות יצירתיות עשירות שונות ומחברים בחוכמה כל סגנון והצומת של דמיון ומציאות עם קולות משחק של ילדים. הם נותנים בכוונה למטוס הצעצוע שיצרו ילדים במקור להמריא בסביבה האמיתית כאילו התעורר לחיים, שובר את הגבולות בין מציאות לדמיון, מסמל את רוח ערוצי הילדים שתמיד מגשימה את הדמיון.

סרטון פרומו של טקס הטריילר של פרסי מנגינת הזהב מתחיל עם גביע נמס, המסמל את ההתפתחות והטרנספורמציה המתמדת של אירוע המוזיקה היוקרתי. עם כל דור שעובר, הפרסים מתנתקים מהמסורת וממציאים את עצמם מחדש, בוחנים אינסוף אפשרויות. בדומה למים, הפרסים זורמים לחלקים שונים של העולם, ומביאים חיים ואנרגיה חדשים למעגל הלידה מחדש. ההשפעה שלו היא בלתי מוחשית אך עמוקה, מתפשטת כמו אדווה ומשאירה רושם מתמשך על כל מי שהיא נוגעת בה.

פיסול המשמעות הסמלית של תרבות התרנגולים הופיעה במדינות ובעמים שלהם, ומסמלת את הטוטליטריות של החברה הפטריארכלית ואת מזג המנהיג חסר הפחד, השחצן והבלתי ניתן לגעת. אמנים משתמשים בשפה החזותית של הפיסול כדי להביע סוג של מזג מרוחק ומתנשא. הוא מנסה להחליף את הריאליזם בצורה טהורה, לתפוס כמה אלמנטים יציבים משינויים מקריים, ולתת לאלמנטים הללו פנים קרובים להפשטה, ובכך לגרום לו לקבל שינויים חופשיים. עבודה זו היא חזרה לנטורליזם המקורי.